שבוע שלם ללכת בין מילים, דיבורים קטנים וגבוהים, הסברים באוויר.
הבטן מתכווצת, יש לה עוד זמן לגעת בגב, אבל התחושה--- כואב.
כואב להחליט בין טוב לטוב, בין חסרונות לחברותיהן.
קשה לפסוק למציאות חיים לשלוש שנים. מסובך.
אז מחפשים שוקולד, ולא מוציאם. והריח מתחיל לשחק בין ימין לשמאל, אבל אין שוקולד. אין שוקולד. אין. שוקולד.
אין-----
ובאים יודעי כל ומעירים על אכילה רגשית. גורמים לי לחפש אוכל.
לא משיגים את המטרה שלהם. אני נופלת. שולחת אנשים לאסופת החלומות, לבחור לי שוקולד. חום או לבן, זה לא משנה לי, אני צריכה לבכות.
לילה טוב!
****אנשים מלאים או אפילו מלאים מאוד מסתובבים סביבכם?. אל תעירו להם. לא השגתם את המטרה, אלא הפוך. הלוואי ומישהו ילמד מהמילים שלי משהו ולכמה בני אנוש מתוקים יהיה פחות כואב.****